חורחה לואיס בורחס

חורחה לואיס בורחסבורחס נולד בבואנוס איירס בירת ארגנטינה. בשנת 1914 עברה משפחתו לז’נבה  במטרה למצוא מענה רפואי למחלת עיניים קשה שתקפה
את אביו. לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה המשיכה משפחת בורחס בנדודיה באירופה ובמהלך
שלוש שנים גרה בלוגנו, ברצלונה, מיורקה, סביליה ומדריד.

ב- 1921 חזרה משפחת בורחס לבואנוס איירס וחורחה לואיס
בורחס הפך פעיל בחוגים ספרותיים ופרסם שירים, סיפורים ומאמרים קצרים. ב- 1923 יצא
לאור קובץ שיריו הראשון: Fervor
de Buenos Aires. מותו
של אביו בשנת 1938 היה אבידה אישית גדולה לבורחס, מאחר והשניים היו
קרובים באופן בלתי רגיל. בראש השנה האזרחית בשנת 1939 סבל בורחס מתאונה כאשר
ראשו נפגע מחבטה בחלון בעת שעלה במדרגות. בבית החולים כמעט ומת מהרעלת דם. בבית החולים החל לכתוב
סיפורים קצרים בעלי עלילה, ובשנת 1941 יצא לאור El jardín de senderos que se bifurcan
(בעברית “גן השבילים המתפצלים” יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתרגומו של יורם ברונובסקי. היה זה הקובץ הראשון
מספרי בורחס אשר ראה אור בשפה העברית). הקובץ כלל את הסיפור “אל סור”
בעל המוטיב הביוגרפי, המתאר את התאונה שעבר בורחס. בקובץ זה מגיע בורחס לידי שלמות
סגנונית בשפה הספרדית. המדובר בסיפורים קצרים הנושאים כולם את חותמו המיוחד –
ההשכלה הרחבה, הרמיזות (האמיתיות או המדומות) לספרים (אמיתיים או בדויים), הברק
הלשוני, הצמצום, וההתייחסות הפיוטית לנושאים הגותיים בפילוסופיה ובמתמטיקה. על אף שחוגי הספרות הספרדית
בארגנטינה ראו בספר יצירת מופת, בזמן פירסומו לא זכה הספר להצלחה לה קיווה בורחס.
במהלך שנות החמישים לאחר שלקה במחלה התורשתית בה חלה אביו, איבד בורחס את מאור
עיניו. בשנת 1961 קיבל את הפרס החשוב “פורמנטור”, הפרס הוביל לשורה של הכרת
כבוד בינלאומית, ומסע הרצאות בארצות הברית. בשנת 1971 זכה בורחס בפרס ירושלים, ובמסגרת זו ביקר במדינת ישראל. לאחר מותה של אמו בשנת 1975 החל בורחס בטיולים ברחבי
העולם, שנמשכו עד מותו ב- 1986 מסרטן הכבד.

ספריו בעברית:

בדיונות, הוצאת הקיבוץ
המאוחד. 

האלף, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

גן השבילים המתפצלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

מבוכי הזמן, כתר.

דברי ימי תועבת העולם, עם עובד, פרוזה אחרת.

הדו”ח של ד”ר ברודי, ספרית פועלים.

ספר החול, הוצאת כתר.

ספר הישויות הדמיוניות, הוצאת שוקן.


מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.