מוזיקה לטינו-אמריקאית

תוף Pandeiroהמוזיקה
הלטינואמריקאית,  שלעיתים מכונה מוזיקה
לטינית, כוללת את המוזיקה של  ארצות רבות,
ובמגוונים רבים, ממוסיקת הקונחונטו (conjunto)  הפשוט והכפרי של צפון
מקסיקו, עד להבנרה habanera) ) המשוכללת של קובה, מהסימפוניות של היטור
וילה לובוס (Heitor villa-Lobos) למנגינה הפשוטה של חלילי האנדים. המוזיקה
שיחקה תפקיד חשוב בהיסטוריה הלטינית הסוערת של העת האחרונה, כמו למשל הזרם של
הנואבה קנסיון (nueva
canción). המוזיקה הלטינית מאוד
מגוונת,כשהגורם המאחד האמיתי הוא השימוש של השפה הספרדית או השפה הפורטוגזית,
בברזיל.

ניתן לחלק את אמריקה הלטינית למספר אזורים מוסיקליים. המוזיקה
האנדית (andean music), למשל, כוללת את הארצות שבמערב דרום אמריקה, פרו, בוליביה,
ארגנטינה , אקוודור, צ’ילה וונצואלה.  המוזיקה
המרכז אמריקאית כוללת את אל סאלוודור, בליז, ניקרגואה, פנמה, גואטמלה, הונדורס
וקוסטה ריקה.   המוזיקה הקאריבית כוללת
מספר איים בים הקאריבי דוברי ספרדית וצרפתית, ביניהם האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית,
קובה, פוארטו ריקו, מרטיניק וגואדלופ, למרות שהאיים דוברי הצרפתית אינם נחשבים
ללטינים. ברזיל מהווה אזור מוסיקלי בעצמה, גם בגלל גודלה העצום והמגוון המדהים, וגם
בשל ההיסטוריה המייחדת אותה כקולוניה פורטוגזית.
למרות שספרד איננה חלק מאמריקה הלטינית, המוזיקה הספרדית (והמוזיקה
הפורטוגלית) והמוזיקה הלטינית קשורות בקשר של הפריה הדדית. כמן כן המוזיקה הלטינית
ספגה השפעות של המוזיקה האנגלית והאמריקאית ובמיוחד של המוזיקה האפריקאית.

{mospagebreak title=מאפייני המוזיקה}

מאפיינים

ישנם הרבה סגנונות של מוזיקה לטינית. ביחד הם מהווים את
המוזיקה האפרו-אמריקאית, זאת אומרת שאלמנטים של מוזיקה אירופאית, אפריקאית,
ואינדיאנית משתלבים יחדיו  לתוך סגנון מוסיקלי
אחד. מספר חוקרים הציגו בעבר עמדות קיצוניות כמו למשל שהמוזיקה הלטינית נגזרת
בלעדית מהשפעות אפריקאיות או שהיא אפריקאית טהורה ללא אלמנטים אירופאים או
אינדיאנים, אבל כיום החוקרים נוטים להסכים שהמוזיקה הלטינית הינה בהגרתה בעלת
השפעות משולבות. ספציפית, צורות השיר ספרדי, מקצבים אפריקאים והרמוניה אירופאית הם
חלק חשוב מהמוזיקה הלטינית, וגם למקצבים היותר מודרניים כמו רוק, רוק מטלי, פאנק,
סקא, היפ הופ, ג’אז, רגיי, וריטם אנד בלוז השפעות על המוזיקה הלטינית כפי שהיא
מוכרת כיום.

השיר בעל המבנה המוסיקלי של  דסימה décima , ממקור ספרדי, המורכב מעשר שורות
בעלות שמונה הברות כל אחת, מהווה הבסיס לכמה סגנונות לטיניים. עם זאת, ההשפעה
האפריקאית היא מרכזית למוזיקה הלטינית, והיא הבסיס לרומבה (rumba)  הקובנית, הבומבה (bomba)  והפלנה ((plena של פוארטו ריקו, הקומביה (cumbia)  הקולומביאנית, הסמבה (samba)  הברזילאית, הבומבה (bomba)  והמרימבה (marimba)  של אקואדור , הפסטחו festejo) ) הפרואני,
הלנדו (lando) , נגרוידה (negroide) ,
סוקבון ( (socabon,
סון דה לוס דיאבלוס (son
de los diablos) , והזמאואקה (zamahueca) , וסגנונות רבים נוספים. האלמנטים המוסיקלים האפריקאים הטהורים, עדיין
בשימוש במוזיקה בטקסים דתיים של עמים שהבסיס האתני שלהם הוא תוצר של מיזוג עדתי עם
השפעה שחורה חזקה, כמו הקנדומבלה ((candomble  בברזיל, והסנטריה (santería)  בקובה.

השימוש בסינקופה, טכניקה מוסיקלית שמדגישה את הנקישה
החלשה במקום החזקה, היא אחד המאפיינים החשובים ביותר של המוזיקה הלטינית. ההדגשה
האפריקאית של הקצב, אף היא בעלת חשיבות במוזיקה הלטינית ובאה לידי ביטוי במרכזיות
של כלי ההקשה. סנגון השירה “קריאה ותשובה” הוא מאוד נפוץ באפריקה, והוא
גם נמצא באמריקה הלטינית. בסגנון הזה, שני  אלמנטים או יותר עונים אחד לשני, באופן מוסיקלי
או באופן לירי, כל אחד בתורו. היוצר ברונו נטל מציין כי השורשים האפריקאים באים
לידי ביטוי גם במיקום המרכזי של המוזיקה האינסטרומנטאלית, בחשיבות של
האימפרוביזציה  ובנטייה להשתמש בסוגי טונים
בעלי גוון נוקשה וגרוני.

הטכניקות האפריקאיות שהיו דומות לטכניקות אירופאיות,
נשמרו במוזיקה הלטינית, בזמן שאלו שהיו פחות דומות ננטשו. בנוסף, נשארו במוזיקה
הלטינית מאפיינים אפריקאים מרכזיים כמו המקצבים המקבילים, כשההבטים הפחות מרכזיים
של המוזיקה האפריקאית כמו  הסקאלה והצורה,
הוחלפו על ידי מאפיינים אירופאים. מספר חוקרים הציעו שכמה מהמרכיבים של המוזיקה
האפריקאית, כמו למשל הדגשת הקצב, הם בעלי בסיס ביולוגי, אם כי לגרסה זו אין תומכים
רבים. ברונו נטל במקום זאת מציע הסבר לפיו הטכניקות האפריקאיות נשמרו משום שלמוזיקה
היה תפקיד מרכזי בחיי היומיום ומשום שהמוזיקה האפריקאית היתה יותר מורכבת ומפותחת
מאשר זו של התרבויות האינדיאניות שלפני כניסת האירופאים לאזור.