כל הקדושים – חג היקירים והנשמות

חג כל הקדושים
הינו אחד החגים הבולטים ביותר בלוח השנה הבוליביאני. במהלך החג "זורעים"
את זיכרון המתים בכך שמקשטים את קבריהם בפרחים. בתי הקברות מתמלאים במהלך היום
כולו במשפחות אשר באות להקדיש מנחות לזכרון יקיריהן. 

חג כל הקדושים
נחגג בשני לנובמבר, אך ישנו ערב החג אשר נערך יום אחד לפני, בראשון לחודש, באמצע
היום. בזמן זה מגיעות הנשמות של המתים לביתם כדי להשתתף בשמחה של ארוחה טובה עם
החיים.

מסורת כל
הקדושים

במסורת
הפרה-קולוניאלית, כאשר בן אדם נפטר או מת, נשמתו (הנקראת נונה) מתאחדת עם האורקו
פאצ'ה
, העולם התחתון. בעולם תת קרקעי זה, ישנו עולם הפוך, הנשמות חיות את
חייהן במחזור הפוך, הן נולדות זקנות כדי למות בגיל צעיר וחוזרות לחיות בעולם
החיים. לכן, המוות אינו שום סוף, אלא חלק ממחזור החיים, בניגוד להשקפת החיים הקווית
של הנצרות. בכל שנה, שבות הנשמות לבקר בעולם החיים כדי לראות אם זיכרונן עדיין
אמין. בלוח שנה הפרה-קולוניאלי, חג מסורתי זה לכבוד המתים נופל בתקופת יובש (יש
לדעת שכל החגים והמנהגים נערכים לפי עונות החקלאות), נשמות המתים שבות בשביל
ליהנות ממה שהחיים הכינו אחרי תקופת בצורת. הנשמות מגיעות עם הרבה תאבון וצמא.
המשפחות מכינות להן מאכלים ומשקאות, בעיקר כאלו שהיו אהובים על הנפטר…

מעשה זה מראה שוב
את חשיבות השייכות המשפחתית בחברה האנדית: החיים מאכילים את המתים אשר עצמותיהם
מתייבשות תחת שמש נובמבר, ובתמורה, המתים דואגים לכך שהאדמה תניב יבול טוב ושגשמי
אמצע נובמבר יהיו רבים. מדובר בטקס הקדשה.

לפי תיאורי ראשוני
המתעדים הספרדים, היו הילידים מוציאים את המתים מקבריהם (באותה תקופה הגופות נשמרו
היטב – מומיות) ומלבישים אותם בבגדים היפים ביותר. בנוסף ניתן להם מאכלים מיוחדים,
היו מוציאים אותם לטייל בשדות ורקדו איתם. אחרי כל זה, היו מחזירים את המתים לקבר
עם בטן מלאה ואוכל נוסף. הכנסייה לא היססה לאסור מייד על טקסים אלה ומאז הם נעלמו
לאט לאט (למרות שכיום ידוע על כפרים ושדות מרוחקים בהם עדיין נהוג להוציא את המתים
מקבריהם). אחרים עדיין שרדו תוך כדי מיזוג עם המסורת הנוצרית של חג המתים.

היום, כדי להמחיש
מנהג זה, מתחפש אחד מחברי המשפחה הגרה בכפר, בתחפושת שתסמל את המת, וכך הוא יגיע
לישיבה משפחתית. הוא ישתתף בארוחה שנערכה לכבודו. הוא ישאל את משפחתו כיצד הסתדרה
בשנה האחרונה ללא קיומו, ייעץ לילדיו ולשאר חברי המשפחה. בסופו של יום, ילדי הכפר
יסלקו את המתים בעזרת ענפי עץ, על מנת שלא יתפתו להישאר זמן נוסף בין החיים.

{mospagebreak title=חג כל הקדושים כיום} 

חג כל הקדושים
כיום

בראשון לנובמבר
באמצע היום, משפחות המתים עורכות שולחן המכוסה במפה (לבנה, אם הארוחה היא לכבוד ילד
שנפטר, וצבע שחור או כהה אם הנפטר הוא בוגר); על המפה שמים חפצים או מאכלים סמליים
– בנוסף מניחים גם את תמונתו של הנפטר, כאשר לידה נרות דולקים עם שפע מאכלים, לפי
מצבה הכלכלי של המשפחה. בין המזונות , פירות יבשים, סוג של לחם ללא שומר, קרמלים
בצורת חיות, מדרגות לחם (הנובעות מהמסורת הקתולית, המדרגות הן למען העלתם או
הורדתם אל השמיים), עלי קוקה, צ'יצ'ה (אלכוהול המופק מתירס), כלי מוזיקה, ותנתאוואוואס
"ילדי לחם". פריט אחרון זה משמש כהעלאת זיכרון לקופאצ'וקה,
מנהג מתקופת האינקה, בו מוקרבים היו ילדים כמנחה לאלוהות העולם העל-טבעי, במקרה
זה, עולם המתים. חברי המשפחה מסובים סביב השולחן ומקבלים במהלך הלילה אורחים אשר
ילוו אותם במהלך הטקס לכבוד הנפטר בליווי תפילות, מאכלים ומשקאות. בנוסף, נוהגות
קבוצות של ילדי הכפר לעבור מבית לבית כדי להתפלל ולשיר לכבוד נשמות המתים – בתמורה
הם יקבלו איזו מנה קטנה מן הארוחה. השירים והתפילות בעלות אופי הומוריסטי גאוני
והן מספרות על מעשיות בחרוזים.

ביום שאחרי, אותם
שירים ותפילות יחזרו על עצמם (ניתן אפילו לראות להקות רוק או מריאצ'י השרות לכבוד
המתים), בזמן שהמשפחות עורכות שולחן (מאסטק'או) על קברי יקיריהן. שולחנות
המאסטק'או נערכים על פי חשיבות המת ועושר המשפחה. באמצע היום, מתחיל טקס הפרידה
מהנשמות אשר חייבות לחזור לעולם התת-קרקעי. הטקס מלווה בארוחות שפע, כי נשמת המת
צריכה אנרגיה רבה כדי לחזור לעולמה. בית הקברות הופך לאתר הומה בני אדם ושולחנות
ערוכים למשך כמה שעות.