אירועים וחגים בקולומביה

קרנבל השחורים והלבניםאיזור דרום
מערב\מחוז נריניו –
קרנבל
השחורים והלבנים

סוף השנה בסן-חואן דה פאסטו מתאפיין במגוון של שמחות
וחגיגות, רצף האירועים מתחיל ב-28 לדצמבר – “יום התמימים“; זהו
אירוע בעל אופי אקולוגי ומטרתו היא להעריך את הסביבה ע”י פעילות ספורטיבית
ותרבותית של האוכלוסייה. עד לפני כמה שנים יום זה היה מוכר כ”יום המים”,
בדומה למה שאנו מכירים בישראל, מלחמת מים, נלחמים עד שכולם רטובים עד שד עצמותיהם.
בחג זה נהוג לחגוג ולהשתטות במיטב מסורת הפאסטוסו (כל מה שמקורו בפאסטו).

ב-31 בדצמבר
נחגג “המצעד המסורתי של שנים ישנות“; חג זה הוא מסורת מקומית של חבל
ארץ נריניו מאז שנות השלושים של המאה ה-20. בחג זה נוהגים התושבים ליצור האנשה של
העוני והשמחות, שאפיינו את השנה החולפת. כך ניתן לראות אנשים מהרקע המקומי או
הארצי, סצנות בלתי נתפסות ואלגוריות מלאות חן ולעג.

ב-2 לינואר
נחגג בפאסטו, בירת נריניו, יום המושבות. חוגגים לאורך הרחובות הראשיים של
העיר. במצעד משתתפים תושבים מכל המועצות של נריניו, כאשר כל מועצה מציגה את
מסורותיה ומנהגיה. סוף המצעד על כל משתתפיו מתנקז לכיכר נריניו.

ב- 3 לינואר
נערך המצעד הנקרא “יום הנוער“, או “קרנבליטו
(קרנבל קטן). יום זה נועד לילדים המנסים להשתוות להוריהם, להציג את כישרונם
ויצירתם, דרך מצעד של עגלות מיניאטוריות ומקהלות קטנות. ה-4 לנובמבר מהווה המתנה
קצרה ואחרונה לפני הקרנבל. במהלך הזמן מאז שנת 1928, יום זה מוכר כיום המצעד של
משפחת קסטניידה, אשר חזרה מהתיישבות שלא צלחה מנהר הפוטומאיו על הגבול עם פרו.
המסלול הוא רגלי על שבילים, כאשר המשתתפים בו נושאים כלים כגון תיקים גדולים,
סלים, סיגרים, כיסאות, מטחנות קפה וחיות משק רבות, כולם בצורה אחידה שהקנתה לאותו
מצעד את אופיו. בנוסף, המצעד מיצג את משפחות האיכרים, מסמל את עבודת האדמה ונותן
ביטוי לזהות האיזורית.

יום השחורים” שנחגג בחמישי
לינואר הוא בעצם השיא הראשון של הקרנבל. יום זה מציין שנה חשובה שבה קהילות
השחורים פנו למלך ספרד בבקשה ליום חופש וחירות – אותו יום ניתן להם
“במתנה” בחמישי לינואר, שנת 1607, ביום זה הם חגגו את האירוע. מאז, שנה
אחר שנה, ארוע זה גדל והפך לתאריך חשוב גם עבור קהילות לבנות ומעורבות ואנשיה
שחוגגים את האירוע צובעים את פניהם בשחור – מנהג הקרוי “פינטיקה” (מילה
הגזורה מ”צביעה”). הם עושים זאת בחגיגה פופולארית ומרובת משתתפים, עם
הרבה צבעים ומוזיקה לאורכם ורוחבם של הרחובות והגנים של פאסטו.
יום
הלבנים
” הנחגג ב- 6 לינואר, הפך לחג המשמעותי ביותר בעיר; לא רק בגלל
האירוע המרכזי שלו – “מצעד הכרכרות המפואר”, אלא בגלל ההזדמנות היוצאת
דופן עבור ה”פאסטוסוס” לבטא את עצמם. הם ממלאים והופכים את הרחובות לנחש
פנטזיה, דמיון ושמחה. בארוע ניתן לראות את כישרונם של האומנים, אשר בפרויקטים שלהם
ניתן לראות עבודות נייר מאצ’ה ועבודות חימר שיוצרות דמויות בעלות תנועה, ביטויים
אומנותיים מסורתיים וחידושים באומנות הפלסטית.

{mospagebreak title=הקרנבל של ברנקייה}

פוסטר של הקרנבל של ברנקייהאזור צפון\מחוז בוליבר – הקרנבל של ברנקייה

הקרנבל של ברנקייה הוא האירוע החשוב ביותר של עיר
זו. זהו הקרנבל השני בגודלו בעולם, אחרי הקרנבל של ריו, אך הרבה פחות ממוסחר ממנו.
הקרנבל נחגג בשבוע השני של פברואר למשך ארבעה ימים – מיום שבת עד שלישי, לפני יום
“רביעי של אפר” (היום ממנו מתחילה ספירה של 42 יום עד חג הפסחא – בזמן
זה שומרי המסורת לא אוכלים בשר, חלב, ביצים ועוד). לקרנבל של ברנקייה מסורת של
יותר ממאה שנים. באופן רשמי, תאריך התחלתו של הקרנבל הוא בשבת השנייה של חודש
ינואר.

הקרנבל של ברנקייה הינו אירוע תרבותי בו לכל
האוכלוסיות\תרבויות של חופי הקריביים בקולומביה יש מייצגים. בזכות העושר והגיוון
שלו, הוא קיבל הוקרה כפולה: “מורשת תרבותית מטעם המדינה”, תחת הצהרה של
הקונגרס הלאומי של קולומביה, והוקרה על ידי אונסקו בפאריז בשנת 2003. הקרנבל מתחיל
ביום שבת עם מצעד כרכרות הנקרא “קרב הפרחים”. בהמשך ביום ראשון יש את
ה”עצירה גדולה”, במהלכו מתלבשים התושבים בצורה מיוחדת עבור החג ופשוט
יוצאים לרחובות. ביום שני, נחגג “פסטיבל המקהלות” ובו משתתפות להקות
מוזיקה של הקריביים; ביום שלישי והאחרון נערך טקס הקבורה לחוסליטו קרנבל.

התפתחות הקרנבל:

  • 1888: נוצרת דמות חדשה – Rey Momo (המלך מומו).
  • 1899: ממנים נשיא ואסיפה מארגנת לקרנבל.
  • 1903: מתקיים “קרב הפרחים” הראשון, כיוזמה שמטרתה לשמר
    את המסורת של שנים קודמות.
  • 1918: לראשונה נבחרת אישה לתפקיד הנשיאות ושמה אליסיה לפאורייה
    רונקאיו.
  • 1923: החל משנה זו מיושם רשמית תהליך בחירה של מלכת הקרנבל, אחרי
    שהאירוע הופסק ל-5 שנים.
  • 1967: “העצירה הגדולה” הופכת לחלק מהקרנבל, אירוע שנחגג
    ביומו השני.
  • לראשונה נערכת הגואצ’רנה, אירוע שהחזיר
    מסורת אבודה: מוסיקת קומביה ותופים שבמשך הלילה מרקידים את תושבי העיר.

{mospagebreak title=חג הפסחא במומפוס}

אזור צפון\מחוז בוליבר – חג הפסחא במומפוס

ב-1564 החלו לחגוג ראשוני המתיישבים את חג הפסחא בעיירה
מומפוס שעל נהר המגדלנה.  לחג היה אופי
מאוד דתי שעם הזמן הלך והתפתח.  במאה ה-18 בעת
ימי החג היו נקלטים אנשים מכל האוכלוסיות השונות – אינדיאנים, שחורים וכ”ו…
כל אלה עיצבו בעצם את אופיו האקטואלי של חג הפסחא העתיק הזה. האסיפה המארגנת של
אירועי חג זה מורכבת מ-12 איש שנבחרים בצורה דמוקרטית והשתתפותו של כומר הכפר כמעט
ולא מורגשת. הדמות המרכזית של החג הוא יהושוע הנוצרי, כאשר קבוצת אנשים הנקראת
“נצרתים”, תפקידם הוא לשאת את הצלב ודמויות של קדושים ובתולות על
הכתפיים. לפי מסורת עתיקת ימים, התושבים היו יוצאים גם חבושים בכובעים גדולים.

ביום רביעי
בחג הפסחא מתקיים טקס מיוחד במינו בבית הקברות שלרגלי פסל המשורר הגדול ממומפוס,
קאנדלריו אובסו. במהלך הטקס מקהלת הכפר שרה לכבוד המתים, דבר המקנה אופי עליז
ושונה למנהג זה. התהלוכות התיאטרליות נעשות בהתלהבות רבה, באווירה חגיגית בכל
הכפר; הן נמשכות כ-7 שעות לאורך עשרה רחובות, ולאורך כל המסלול,
ה”נצרתים” שמתעייפים מוחלפים על ידי אחרים.

ב”יום השישי
הקדוש” של החג הכנסייה הופכת לתיאטרון עם שחקנים וצופים. ברגע שנשמעות שתי
יריות, עולה הוילון המסתיר שלושה גברים מוצלבים ומאחוריהם מגיחים
ה”פילטים” שנקראים על שמו של פונטיוס פילטוס שגזר את דינו של ישו (Pilates). מנהג הפילטים החל ב-1988 –
מדובר בחמישה גברים הלבושים בסמרטוטים, שקים, כובעים מרופטים, חצאיות עשויות
מקליפות ירקות מיובשים, מקטרות יורקות אש וגרזנים, שאיתם הם מפחידים את הקהל.
הפילטים רצים בכל הכפר כמו אחוזי אמוק בין כל הצעירים כמו גם בין הזקנים.
ה”משחק” הרווי בצבע והבעות גוף, גיל ופנטומימות, סימנים ומיסטיות, נמשך
עד הבוקר.

{mospagebreak title=קרנבל ריוסוסיו במניסאלס}

אזור מרכז מערבי\מחוז קלדאס – קרנבל ריוסוסיו במניסאלס

קרנבל זה אימץ את אופיו של מחוז קלדאס, על פי ההיסטוריה והרכב האוכלוסייה.
מועצת ריוסוסיו נובעת מהתיישבותן של שתי אוכלוסיות – הראשונה אינדיאנית והשנייה
ספרדית. לפני כ-40 שנה שתי האוכלוסיות נאבקו למען הבעלות על אותה האדמה שעליה
נמצאת היום בירת המחוז – מניסאלס. בזמן שבו קולומביה השתחררה מהכיבוש הספרדי,
איחדה הכנסייה את שני העמים כדי לנסות ולשים קץ למאבק ובשנת 1866 נוצר ההיתוך
שייסד את ריוסוסיו. באותה שנה, נחגג לראשונה “רייס מגוס” (מלכים קוסמים),
במטרה ליצור אירוע משותף לשני העמים.

ישנן ראיות לכך שהקרנבל בעל שורשים עמוקים יותר ונחגג מאז שנת 1560, אך
חוקרים מרבים להתייחס ל”קרנבל הקלאסי” אשר נחגג לראשונה בשנת 1912; אז
שונה שמו של הקרנבל מ”שמחות מטאצ’ינסקאס” לקרנבל של ריוסוסיו. מבנה
הקרנבל מציג תבנית חברתית הדומה לזו של היום, עם כל האלמנטים החברתיים המוכרים
ושהיוו חלק מהתפתחות חברתית רבת שנים: אנשים במסכות, זמרים, להקות אומנים עם
סממנים נוצרים של הטוב והשטן.

משנת 1959 הקרנבל נערך כל שנתיים במשך שבוע, בזמן זה
הופכת העיר קלדאס ל”עיר גהינום של הרינה הפואטית”.