אמריקה הלטינית

אמריקה הלטינית (אמל"ט) הינו הכינוי שניתן למדינות של דרום ומרכז אמריקה
והקריביים. מקור השם הוא השפות הרומניות המדוברות באמל"ט, שמקורן בשפה
הלטינית, והן הספרדית והפורטוגזית. לטינית לא מדברים באמריקה הלטינית. כיום כבר
אין דוברים ילידיים של השפה הלטינית בעולם והיא נחשבת לשפה מתה.

השפה הספרדית מדוברת ברוב ארצות אמריקה הלטינית, אך בברזיל מדוברת השפה
הפורטוגזית. שפות רבות מדוברות באמל"ט, חלקן שפות אינדיאניות כאיימרה
וקצ'ואה, חלקן דיאלקטים אפריקניים, וחלקן שפות המערבות אלמנטים מן הספרדית,
הפורטוגזית או ההולנדית עם שפות מקומיות ושפות אפריקניות. 

הנצרות היא הדת השלטת
באמל"ט. הזרם המרכזי הוא הזרם הקתולי, אך ישנם גם פרוטסטנטים, אבנגליסטים, ועוד. בנוסף, ישנם באמל"ט יהודים
ובודהיסטים, וכמובן דתות מקומיות שמקורן אפריקני או אידיאני.

האוכלוסייה באמל"ט מגוונת ביותר. אל הילידיים האינדיאנים חברו בני מערב
אירופה החל מהמאה ה-16 לערך ועימם הובאו לאמל"ט עבדים מאפריקה. תערובת זו של
תרבויות אשר שמרה על חלק מהמנהגים של תרבויות המקור, היא שהופכת את תרבות
אמל"ט לתרבות הייחודית שהינה כיום. תערובת זו של תרבויות אינה מתבטאת רק
בתחום השפה והדת, אלא גם במוזיקה,
בספרות
ובשאר תחומי התרבות.

מקור השם

המושג "אמריקה
הלטינית" נולד בעת נסיונו של קיסר צרפת, נפוליאון השלישי, להתערב בענייניה של מקסיקו,
ולהשליט את הארכידוכס מקסימיליאן על מדינה זו, בשנות השישים של המאה ה-19. הצרפתים קיוו כי ההתייחסות ליבשת זו
כ"לטינית" תסייע לעניינם. האירוניה היא כי הצרפתים גורשו ממקסיקו, אך
המושג נשאר בתוקפו.

המונח המתחרה "איברו-אמריקה"
משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות שהיו בעבר מושבות של ספרד
ושל פורטוגל, המהוות את חצי האי האיברי. הארגון של המדינות האיברו
אמריקניות "OEI" לוקח הגדרה זו צעד אחד קדימה, וכולל
בתוכו את ספרד ופורטוגל (אליהם מתייחסים לעיתים באמריקה הלטינית כ"מדינות
האם").